אחד הסיוטים הגדולים של כל מי שמחזיק ברכב הוא לגלות במהלך הנהיגה כי יש באחד הצמיגים פאנצ'ר. על פי חוק מרפי הבלתי נמנע, תרחיש שכזה עלול לתפוס אותנו דווקא כשאנחנו לא מוכנים לכך. כמו הרבה דברים אחרים בחיים, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה היא פשוט למנוע אותה מלכתחילה: תחזוקה שוטפת של הצמיג ובחינת מצבו הם חיוניים כדי להבטיח בטיחות בנסיעה. אז מה ניתן לעשות כדי למנוע מהתקר הבא להתרחש?
לכל צמיג יש אורך חיים משלו
גם אם חשבתם אחרת - צמיג אינו יכול לשרת אתכם שנים ארוכות. כל צמיג מאבד את תפקודו ונשחק עם הזמן. ההמלצה המועילה ביותר היא לא להשתמש בצמיג פרק זמן ארוך יותר מארבע שנים, או לחילופין כ-100,000 קילומטרים. אפשר בהחלט להחליף אותו גם קודם לכן, מה שעשוי להגדיל את רמת הבטיחות בצורה ניכרת.
ניתן ללמוד על מצבו של הצמיג גם מהסקירה הפיזית שלו, כאשר כלל האצבע הוא כשעומק הצמיג נעשה פחות מ-2 מילימטרים.
בחינת טיב הצמיג
כבר בנקודת ההתחלה, כאשר רוכשים או מחדשים צמיג, חשוב לוודא שהאיכות שלו היא הגבוהה ביותר האפשרית. זה מתחיל עם דירוג האחיזה של הצמיג על גבי כביש רטוב - והרי אפילו בישראל יורד גשם בלא מעט ימים בשנה. המשמעות של דירוג זה בפועל היא מרחק הבלימה, בעיקר במצבי חירום. דירוג האחיזה על גבי הכביש הרטוב נע בין A (הטוב ביותר) ל-G (הגרוע ביותר), כאשר השאיפה שלכם כמובן צריכה להיות לצמיג הממוקם בקצה העליון של הסקאלה.
פרמטר מרכזי אחר שיש להתייחס אליו הוא דירוג הבלאי (Tread Wear), המופיע בצידי הצמיג. בפועל, המשתנה הזה מתייחס לרמת שחיקתו הצפויה של אותו צמיג. ההמלצה הברורה היא להעדיף צמיג בציון של 100 לפחות, כאשר מהבחינה הזו צמיג בעל ציון גבוה יותר יישמר לרוב לפרק זמן ארוך יותר. כשזה נוגע לדירוג הגרירה (Traction), רצוי להעניק עדיפות לצמיג בעל דירוג A. יש בנמצא שורה ארוכה של משתנים נוספים שיכולים להילקח בחשבון, דוגמת דירוג פיזור החום, הרעש, המשקל וכיוצא בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה